מויסר נ' חברת בני פתחי חושאן בע"מ

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 13.2.14 על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' בולוס עואד, להלן - כב' הרשמת) מיום 19.11.13 (להלן - ההחלטה) .

בהחלטה נעתרה כב' הרשמת לבקשת החייבת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים תוך שהיא מתנה זאת בהפקדת תשלום ראשוני על סך 1,000 ₪ ובתשלום שוטף על סך 450 ₪ לחודש והכול במסגרת החלטה מנומקת ומפורטת שסקרה את בקשת החייבת ואת הנתונים הכספיים שהוצגו על ידה.

בהליך שבפניי עותרת המבקשת להאריך לה המועד להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה וליתן לה רשות לערער.

החייבת טוענת באריכות בבקשתה כי הסכומים שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת אינם סבירים בשים לב למצבה האישי והכלכלי שהוצגו במסמכים שצורפו על ידה, ומבלי להביא בחשבון כי זוהי בקשתה הראשונה של החייבת ועל כן יש ליתן לה הזדמנות נאותה לפתוח במסלול של פירעון על דרך של תשלומים בטרם מתן הוראה על הפקדת סכום ראשוני. עוד נטען כי כב' הרשמת לא הביאה בחשבון את נסיבותיה האישיות הספציפיות של החייבת דהיינו היותה אשה בת 74 , עקרת בית המתגוררת בגפה בבית צנוע ומתקיימת מקצבאות וכי אין בסיס לעמדתה כי על החייבת לצמצם הוצאותיה וזאת בשים לב להוצאותיה המצומצמות ממילא העולות כדי קיום בסיסי בלבד לשיטתה. עוד נטען כי כב' הרשמת לא שקלה את מכלול השיקולים המתבקשים והנדרשים בנסיבות העניין והחלטתה אינה מנומקת דיה ברכיבים מסוימים.

לעניין הארכת המועד נטען בבקשה להארכת מועד (להבדיל מהתצהיר התומך בה) כי המבקשת פנתה ללשכה לסיוע משפטי כבר בחודש ספטמבר 2013 וכי באמצעות עו"ד שמונה על ידי הלשכה פנתה בבקשה להכריז עליה חייבת מוגבלת באמצעים. ואולם, לאחר קבלת ההחלטה מיום 19.11.13 חלו עיכובים שונים שמקורם על פי הטענה בעומס המוטל על הלשכה לסיוע משפטי ורק משהוברר כי המבקשת אינה יכולה לעמוד בצו התשלומים הוגשה בקשה זו.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בבקשה להארכת מועד על נספחיה ובהחלטת כב' הרשמת - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות וכך גם דין הבקשה למתן רשות ערעור וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

להלן הנימוקים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום הינתנה או המצאתה לידי בעל הדין המבקש לערער עליה.

במקרה זה ההחלטה ניתנה ביום 19.11.13 כך שהמועד להשיג עליה חלף זה מכבר.

כאמור, המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד במסגרתה נטען בין היתר כי לאחר קבלת ההחלטה פנתה ללשכה לסיוע משפטי וכי עקב עיכובים שונים הקשורים בלשכה לסיוע משפטי התעכבה הגשת הרע"צ. עוד נטען כי הבקשה הוגשה תחילה באמצעות הדואר ואולם הושבה לידי ב"כ המבקשת מנימוקים שלא הובררו די צרכם.

ללא קשר לשאלת ההמצאה באמצעות הדואר בחודש ינואר 2014, שגם התקלה שנפלה שם לא פורטה די צורכה, הרי שמעיון בבקשה עולה כי בתצהיר התומך לה כפי שהוגש על ידי המבקשת אין זכר לטענות העובדתיות המועלות על ידי בא כוחה במסגרת הבקשה להארכת מועד לרבות מועד קבלת ההחלטה, מועד הפנייה ללשכה לסיוע משפטי, משך העיכוב הנטען וכיו"ב. ממילא ספק בעיניי אם היה בנימוק זה לבדו כדי להצדיק הארכת המועד המבוקשת בשים לב לפרק הזמן הניכר שחלף ממועד ההחלטה ועד היום. יודגש כי אין מדובר באיחור של ימים ספורים שניתן להסבירו בעומס עבודה אלא בבקשה שהוגשה כשלושה חודשים לאחר מתן ההחלטה נשואת הרע"צ. לכך מצטרפת העובדה כי החייבת הייתה מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי כבר בשלב הגשת הבקשה ועל כן לא ברור מדוע לאחר הגשת הבקשה לא ניתן היה לפעול במסגרת לוח הזמנים הקצוב בחוק. ההסבר - שכאמור ממילא לא נתמך בתצהיר - אינו מספק בעיניי. גם הטענה לפיה רק לאחר שהמבקשת הודיעה כי אינה מסוגלת לעמוד בצו התשלומים שנקבע הוגשה הבקשה - מעוררת אי נוחות.

משכך, ובהעדר תצהיר תומך מתאים לבקשה להארכת מועד ולטענות העובדתיות המועלות בה באשר לסיבת האיחור הניכר - אין בידי להיעתר לבקשה להארכת מועד והיא נדחית.

למעלה מן הצורך אציין כי בחנתי את בקשת רשות הערעור לגופה וגם לגופו של עניין נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

עיון בהחלטה המפורטת מעלה כי הנתונים האישיים והכספיים שהוצגו על ידי החייבת נבחנו במסגרת ההחלטה בקפדנות ובדקדקנות. ההוצאות השונות, שיעור החוב והתנהלות המבקשת צוינו בהחלטה באופן ברור ומפורט. עוד נתנה כב' הרשמת דעתה לחוב הכולל בתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים כנגד החייבת העומד על סך של כ – 33,000 ש"ח.

לאחר עיון בהחלטת כב' הרשמת לא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בשים לב לשיקולים שנדרשת ערכאת הערעור לשקול בהליך מסוג זה.

לא יכולה להיות מחלוקת כי עצם קביעת סכום ראשוני, וממילא צו תשלומים, מצויה במסגרת מתחם שיקול הדעת של כב' הרשמת בבואה להכריע בבקשת חייב להכריזו מוגבל באמצעים. לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי קביעת הסכום הראשוני יפה רק למקרה בו חייב לא עמד בצו תשלומים שהוטל עליו ונדרש לבקשה חוזרת וזאת גם לאחר עיון בפסיקת בית משפט השלום בחיפה אליה הפנתה המבקשת. זאת, בשים לב ללשון החוק בעניין זה ולשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשם הוצאה לפועל בבקשות מסוג זה והמיושם בכל מקרה לגופו והכול בשים לב לתכלית דיני הוצאה לפועל ולזכויות הזוכים שגם לזכויותיהם יש ליתן משקל מתאים ואיזון ראוי בבקשות מהסוג הנ"ל. עוד יצוין כי קיימת פסיקה מקבילה עניפה הסותרת את הפסיקה אליה הפנתה המבקשת, ר' לדוגמא רע"צ (חיפה) 33409-12-13 נויגדאת נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, החלטה מיום 17.12.13).

בהקשר זה יוער כי ייתכן שבעצם הגשת הבקשה לחייבת מוגבלת באמצעים גלומה ההנחה כי לא עלה בידה לעמוד בצו התשלומים שהוטל עליה מלכתחילה ועל כן לא ברור מדוע מצפה החייבת להקלות נוספות.

כאמור, לא מצאתי כי לשון החוק תומכת במסקנה אליה חותרת המבקשת והפרשנות אותה היא מבקשת ליישם לפיה הטלת סכום ראשוני מקומה יפה רק לאחר שחייב יפר צו תשלומים שכבר הוטל עליו על ידי ערכאה מוסמכת. פרשנות זו לא רק שאינה נתמכת בלשון החוק אלא ספק אם יש בה כדי לעלות בקנה אחד עם תום הלב המצופה מחייב בבואו להגיש בקשה כאמור.

אמנם, צודקת המבקשת בטענה כי כל מקרה צריך להיבחן לגופו ואולם במקרה זה סקירת ההחלטה מעלה כי הדברים אכן נבחנו לגופם ולראיה סכום החיוב הנמוך שהושת על המבקשת הן במסגרת התשלום הראשוני והן במסגרת צו התשלומים. עוד יצוין כי כב' הרשמת ציינה בהחלטה כי הסכום הראשוני מהווה סכום סמלי בלבד על חשבון חוב הפיגורים בתיקים ומשכך ברי כי נתנה דעתה לטיעוני המבקשת.